נר פרטי בתוך חנוכיה קהילתית

כל חג פונה אל הפרט ואל הקהילה גם יחד. הפרקסיס של החג הוא קהילתי- תפילה, סעודה, משלוח מנות, שירה, שימחה, כל אלו מגיעים לשלמותם רק בהקשר קהילתי. אפשר להתפלל ביחידות אך זה חלקי, זה לא יכלול- ספר תורה, 'קדושה' ו'קדיש' ועוד.. כך גם בענייני סעודה, שירה ובוודאי בענייני שמחה. בלי קהילה אי אפשר לחוג אך גם רק עם קהילה אי אפשר. אין הקהילה יכולה לשאת על כפייה את היחיד ללא התכוונות מצידו. כל פרט מחויב להתכוון אל החג, כאילו אין כלל קהילה. קורבן החגיגה, הינו קורבן שמקריב היחיד לכבוד החג ואין לו שעור- "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:" (דברים, טז, טז), כל פרט קובע את שעורו (מאוחר יותר הוסיפו שעור מינימום), לפי מידת קירבתו ויכולתו. רק בהיפגש "זרועות" אלו- זרוע הקהילה- היוצרת את ההוויה המקיפה, וזרוע הפרט- היוצרת את ההתכוונות האישית, מתרחשת הקרבה המיוחלת וישנה שלמות היכולה להשפיע ברכה.
כל זה נכון לכל חג, אך כמובן, לכל חג ייחודו שלו. ייחודו של חנוכה הוא עיצוב התודעה היהודית בתקופות חשכה גדולה, "תרתי משמע". מאז "לך לך.." של אברהם אבי האומה, נמצאת התודעה היהודית במאבק עם סביבתה. הציווי האלוהי של- "..וְנִבְרְכוּ בְךָ (בכם) כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.." לא מאפשר להסתתר מאחרי חומות ונזירות ומחייב אותנו לצאת ולהיפגש. יש והמפגש מחייה ויש והוא ממית, ראשית את הנשמה ולאחריו את הגוף. ההשפעה על הנשמה קודמת ונסתרת מההשפעה על הגוף: בגלוי הוצב צלם בהיכל, בסתר ניטע הצלם בליבות העם. בגלוי חרב הבית חורבן פיזי, בסתר הוא סטה מייעודו שנים רבות לפני כן והפך מכשיר מעמדי ממדרגה ראשונה. בגלוי דרשו היוונים להקריב קורבן ע"ז מהעם, בסתר העריצו ההמון את התרבות ההלניסטית ויחלו לה. קדם לכיבוש הארצי, כיבוש נפשי. ההמון סגד ליופי החיצוני, לכוח, לעושר, להיררכיה, לעוצמה ולשלטון. הנביאים בטהרתם ובניקיון ליבותיהם ראו את הנסתר והתריעו על-כך, והעם הדחיק את הנסתר, שעדיין לא צף על פני השטח, ובשם הגלוי, הפך את הנביאים למשוגעים.
תפקידו של החג הינו להתמודד ולהשפיע על הנסתר בטרם פורענות. ליצור התחדשות בטרם מלחמה גלויה. לתקן את ההחטאה היומיומית, בטרם חטאים.
הדלקת החנוכיה בשיא החשכה צריכה להאיר ולקרב את הלבבות לאותה הדרך. נס פח השמן הטהור בהיכל החרב, יש בכוחו לקרא לנו לחפש בתוך היכלנו הפרטי אחר דרכי ההתחדשות בטרם פורענות וחורבן. כוחו הגדול של החג הינו בהתערבות העדינה, המשותפת והשמחה שלו בתיקון האדם והחברה, בטרם התערבות גסה ומכאיבה.

חג אור שמח, גיא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s