על לימוד תורה ותיקון עולם

בימים אלו אנו הולכים וקרבים לקראת חג השבועות,  חג ההתקשרות והברית שלנו עם ה' ותורתו. "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה-לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו." שלמה – מלך שהשלום שלו.
חג השבועות הוא חג מתן תורה אך הוא גם חג קבלת התורה- "קב"ה, ישראל ואורייתא- חד הוא."
כאשר ישראל מקיימים את התורה לשמה הם ממשיכים לעולם את אורו ואת דרכו של הקב"ה. והרי זה יעודנו מקדם- להביא לעולם את ברכת "דרך ה', לעשות צדקה ומשפט", בדרך של בניית עם שהוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש", עם שיאיר לעולם בקיום ברית סיני, שבדוגמת חייו יקרין ויראה לעולם אפשרות וייתכנות של קיום חברת צדק וחסד נעלה למופת- בבחינת "אור גויים", לתקן עולם במלכות שדי. כל זאת במטרה להביא את כלל האנושות להכרה ולבחירה בדרך של טוב, ולהביא לגאולת העולם מאזיקי הרוע של עצמו. עולם שבו המניע לכל המעשה האנושי הוא אידיאולוגיה של חסד, אחריות וערבות.  עולם שמבטל את הרוע בחינת "את שעליך שנוא, לחברך לא תעשה" "ואהבת לרעך כמוך אני ה'".

כמו שאמרנו, קבלת התורה היא קודם כל קבלת הייעוד והשליחות הנ"ל – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". בימים אלו של הכנה צריך להזכיר את התנאים לקבלת התורה: א. שלום ואחדות ב. קדושה וטהרה* .  ימי ספירת העומר הם ימי שמחה, התכוננות, הזדככות וטהרה המביאים לענווה שמאפשרת את האחדות.

ע"י לימוד תורה לשמה מתקשרים עם הקב"ה, ע"י קיום תורה לשמה ממשיכים את אורו וממליכים אותו בעולם הזה.
"מרגלא בפומיה דרבא (רגיל היה רבא לומר) תכלית חכמה – תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו… שנאמר "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם." 'ללומדיהם' לא נאמר אלא 'לעושיהם' – לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה." (ברכות, י"ז)
אני מאחל שנצליח לקיים את התנאים, ללמוד ולקיים את התורה לשמה, תורה שמעדנת את לומדיה, עושה אותם בעלי מידות טובות, אנשים שהם עצמם תורה, שלבבם טהור, שהם בעלי ייעוד ושכל מעשיהם לשם שמיים, אנשים שהם מרכבה לשכינה.

אחרי המלחמה האחרונה בלבנון הרגשתי פתאום שאין לנו זמן, ושלמרות חילוקי הדעות, המטרות השונות והבדלי התרבות והחינוך, אנחנו מוכרחים להצליח לבנות קשר דיאלוגי וליצור שפה משותפת ושיתוף פעולה עם כל המרגישים צורך בתיקון (והם רבים מאוד ולא נפגשים מספיק).
עלינו לערוך ביחד בירור עמוק בשאלות הזהות היסודיות שלנו: מי אנחנו? מי אנחנו רוצים להיות? מה מחבר בינינו? ומה היעוד שלנו? לדעתי, הבירור הזה הוא לא עניין של איכות החיים הרוחניים שלנו אלא שבעת הזאת, הוא מתנה את עצם קיומנו.
ואני בטוח שיש לנו את הכוחות לזה, וגם כאשר הדרכים שונות ומגוונות ניתן להגיע להסכמה על השקפת עולם ודרך חיים של עשיית חסד וערבות בין אדם לאדם, ניתן בפשטות להתקשר על דרך של תיקון המידות וטהרתן (צמצום פערים, רגישות וצדק חברתי, דיאלוג, עידון היחסים בינינו, שיח כנה ומימוש ערכים במעשה), והדרך הזו של עילוי האדם ותיקון החברה מאפשרת חיבור והשראת השכינה בינינו.
יש בידינו ומוכרחים אנחנו להתחדש, להתעלות ולחזור להיות חברה בעלת ייעוד, חברה שהיא עצמה אור שיאיר לעולם.
חג שמח לכולכם באהבה גדולה,

הושע.

* כפי שכתוב בפרשת יתרו:
א.    "ויחנו במדבר , ויחן-שם ישראל נגד ההר:" – כאיש אחד בלב אחד [מכילתא] –אחדות-.
ב.    "ויאמר ה' אל-משה לך אל-העם וקדשתם היום ומחר… והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני:"-קדושה-.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s