"והנה מצרים רודפים אחריהם".

יגאל סימון

שֵם מעניין מצרים, מצר-ים
מצר הים  צר
מקור הצרה והתקווה
הצרה היא שראשנו צר, שאנחנו כל כך עסוקים עם עצמנו, עם עצמאותנו, עם ישותנו, שכל שינוי מחריד אותנו מרבצנו.
מפחדים מהצרה נוספת של המותניים הצרות ממילא
זהו צו האופנה צרות.
צרות אופקים. דיאטה מפחד שמא נאבד, שמה לא יכבדונו שלא יראונו.
המצר הוא מקום המפגש
קפיצה אחת, רפסודה, מעבורת ואנחנו בצד האחר
בציויליזציה שמולנו , שלידנו, שבתוכנו
ככה ברא הקב"ה את עולמו. הושט ידך וגע בם
נכון זה קשה, זה מחריד. מי יודע אם נשטפו הידיים שגואלו
בדם הטומאה, בדם נידה, ביד זדון?
נוח לנו להישאר במצר- הים, מה יהיה אם ניפול? המים קרים למרות שכבר אביב
אתמול עוד היה קר. האם המים התחממו מספיק מחומו של יום אביב חם?
קול דודי דופק, פתחי לי …..
אם לא נעבור נשאר לבד
לעולם לא נחבוק ולא נאהב. נקמול בחרדתנו.
נכון, זהו מסע ללא נודע. לתת מודע. פנימה. מסע מפחיד.
אך המגע והקשר מאפשר את הדיבור במדבר,
מאפשר את החיבור, מאפשר את הטבילה במי הדעת , את הדבקות בדעת עליון.
המסע שלנו הוא מסע לפריצת מחסומים,
לפריצת הרגלים משתקים
להתקשרות לדבקות בלא נודע
המסעיר, המעשיר והמחייה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s