ידידות

מאת רוני נצחן, בוגרת מחזור ז' של המכינה ומדריכה של מחזורים י'-י"א.

"שושנה שעלים לה כתומים

חצתה את אימת המרחק

שבין קיומה הצמחי

לדם קיומי

להיות ידידת לבי"

(זלדה)

כבר 5 שנים שאני נמצאת בבית ישראל, ובעצם זו השנה הראשונה (חוץ משנת המכינה) שבה אני ממש גרה בתוך המרכז קליטה. החיים בתוך מרכז קליטה: הסיטואציות הנעימות והנעימות פחות, הניכור אל מול הקשר, ההבדלים הניכרים בין חברי הקהילה לתושבים האחרים ובעיקר החיים בתוך "זה"- עוררו אותי להרבה שאלות, והעבירו אצלי למודעות הרבה דברים שהיו עד עכשיו במקום אחר, הרבה פחות נוקב ומעורב.

השנה ציינו בטקס שכונתי את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות ו-60 שנה למדינת ישראל. הטקס היה מאוד מרגש. ציפורה דיברה, היא פתחה את דבריה בברכת "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" וכ"כ התרגשה שכל הקהל דמם ורעד מרוב עוצמת הרגע. הדליקו משואות -חיילי צה"ל מהשכונה, "הילדים של נפתלי" שמנקים יחד איתו את הבלוק, המתנדבים לסנגור הקהילתי, המכינה, הדליקו לכבוד צדק חברתי ואחדות בשכונה, ולכבוד מי שנפלו על הגנת הארץ. שרו, הניפו את הדגל, הילדים הופיעו… היכולת של טקס כזה בכלל להתקיים בשכונה כ"כ מורכבת כמו שלנו מרגשת בפני עצמה. וגם התהליך שקרה בתוך הצוות היה מדהים בעיניי: להצליח להיפגש, ליצור משהו כמעט מאפס, לשמוע ולהכיל את כל הדעות וההצעות ואת כל הגוונים… זו הייתה ממש יצירה משותפת ממקום אמיתי עם תושבי השכונה.
ברגעים של חשבון נפש, כשאני "מסתכלת לעצמי בעיניים" ומתוך המראה משתקפים אליי כל המקומות והקלקולים שמצריכים תיקון, ואיתם כל הפעמים שבהן אמרתי "הפעם!" ו "היום!" ובכל זאת מעדתי שוב בפעם המי יודע כמה… – בקיצור כשאני מודה במקומות הנמוכים שלי, אני יכולה לקבל מקומות כאלה שאחרים שרויים בהם, כי אני יודעת כמה כוח צריך אדם באשר הוא כדי להתרומם. על אחת כמה וכמה כשלא ממש קיבל כלים מתאימים לכך בשלב מוקדם של החיים. וזהו הדבר הקטן והחשוב שהבנתי השנה, בלב. וששינה את תפיסת החיים שלי בכלל וכאן.
הבנתי שאני לא טובה יותר מהותית מאף אחד שנולד לשכונה הזו או הגיע לכאן בעל כורחו. שהטוב בעולם הוא בכולם ושל כולם ושפקשושים והחטאות, גם הם נחלת כולנו, רק בעוצמות שונות. כך שכולנו באותה סירה, ועל כן אין לשפוט. אבל אפשר להשתנות ולשנות ואפשר לעזור ולהשפיע. ואפשר וצריך "לחצות את אימת המרחק" ולהיות אחד לשני לידידים. אני רואה פה ידידות, עזרה וקשר. ומייחלת שכל אלה עוד יגדלו ויתעצמו. ומקווה שכל אלה הם ניצנים של תיקון עמוק יותר. ובסופו של דבר של חיים טובים ושלום, בעולם גאול.