"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"

(אבות, ב', ט"ז)

מאת הושע פרידמן בן שלום


א.        אמירה זו מלווה אותי שנים רבות ורגשותיי כלפיה מעורבים. אבל, לפני שאנסה לבטא כאן את השפעותיה של אמירה זו על עשיותיי ועל דרכי, אנסה לברר על איזו "מלאכה" מדובר? ומה היא אותה "המלאכה"?

ובכן, להבנתי מדובר במלאכת תיקון העולם והשלמתו. [1]

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם כשותפו להמשך בניין העולם ותיקונו, ובחר באברהם אבינו ובבניו אחריו[2] להביא את ברכת "דרך ה'" לכל העמים בדרך של יצירת "ממלכת כהנים וגוי קדוש" – עם שיעודו להאיר לעולם בקיום ברית סיני, ושבדוגמת חייו יראה לעולם "ייתכנות" של קיום חברת צדק וחסד נעלה למופת, בבחינת "אור גויים" לתקן עולם במלכות שדי.

זאת על מנת – להביא את כלל האנושות להכרה ולבחירה בדרך הטוב ולהביא לגאולתו של העולם מהרוע של עצמו.

דהיינו, כינון עולם הפועל על עקרון החסד, האהבה, האחריות והסולידריות, כיסוד המניע את כל המעשה האנושי. עולם שיבטל את הרוע בבחינת – את שעליך שנוא, לחברך לא תעשה. (שבת, ל"א) "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא, י"ט, י"ח).

ב.        לכאורה "לא עליך המלאכה לגמור וכו'" הינה אמירה מאזנת ומדודה הנאמרת

לשותפיו של הקב"ה במעשה תיקון העולם, ומכוונת לסבלנות לתהליך, לקשיים ולכאבים הכרוכים בו.

–         בדרך כלל "למתקני העולם" יש שאיפה חזקה מאוד לראות בהתגשמות חזונם – (עולם מתוקן ונטול רוע), לחוש ולראות כבר בבוא הגאולה השלמה. קשה להם עם התהליך, העיכובים והכאבים. בייחוד כאשר נראה להם שהם מצליחים חלקית, בקטן, יחד עם קבוצת אנשים נפלאה ומחויבת, אך קטנה מבחינה מספרית, וכאשר נראה שרוב 'שאר העולם' ממשיך להתנהל על פי עקרונות אחרים וצועד במהירות ובבטחה אל תהומות הניכור, הפירוד, המחלוקות והמלחמות.

–         קושי נוסף המצוי בד"כ בקרב מתקני עולם, הוא ההזדהות הכ"כ גדולה עם "המלאכה" תוך מסירות נפש מוחלטת עד שהם הופכים להיות "workaholics" של תיקון עולם, הם תופסים עצמם מחויבים ואחראים "בלעדיים" על קידום הגאולה ע"פ דרכם "הייחודית" – ובדרך, הם עלולים לשכוח את משפחותיהם, ילדיהם, ועלולים לשכוח שגם הקב"ה אחראי "קצת" על התהליך. גישה זו יש בה כדי להכניסם לתחושת חוסר אונים, סכנת הייאוש וחסרון אמונה חס ושלום.

בתקופה צעירה יותר של חיי חשתי קושי גדול עם האמירה הנ"ל (לא עליך וכו'),

היא אפילו קוממה אותי, הרגשתי בדיוק הפוך, מה פרוש שלא עליך המלאכה

לגמור? בוודאי שעליך המלאכה לגמור ולראות בתיקון השלם!

עם חלוף השנים, התפתחות המעשה, הקשיים שבדרך והתבהרות ההבנה, מצאתי

שאני שואב כוח ואמונה רבה מאמירה זו. לא בבחינת השלמה מפוקחת

"ומציאותית" של אדם מבוגר המתפשר במשהו על מימוש החזון ח"ו, אלא

מההבטחה, מהשותפות והעידוד המוקרנים מאמירה זו

(1. מההבנה שאנחנו לא לבד אלא שותפים עם אבותינו מובטחים על תיקון העולם.

2. שאנחנו חולייה ממשיכה לדרך ולייעוד אבותינו ושהקב"ה הולך איתנו ומסייע

אותנו, במעשה הגדול של תיקון העולם. 3. ושעוד נזכה ל"ויכל אלוהים ביום

השביעי מלאכתו אשר עשה" ) [3].

אם כך, על מי כן מוטלת האחריות לגמור את המלאכה? על ה'? על הצדיקים שבדור? על כולנו יחד?

התורה, הנביאים וחכמינו שלאורך הדורות מסרו לנו שישנן שתי דרכים לסיום המלאכה ולהבאת הגאולה – ("שבת עולמים"). האחת, המכונה "בעיתה" והשנייה בבחינת "אחישנה" (ישעיהו, ס', כ'- כ"ב)[4] עלינו להתכונן למצב של "בעיתה" ולעשות כל מאמץ להביא למצב של "אחישנה", אבאר את דבריי.

במלחמת עמלק אומר השם אל משה "… כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (על פי חכמת האמת, הרוע שבעולם מכונה "עמלק" והוא מצוי ברשעי האומות ובתוך כל אחד מאיתנו) ומצווה עליו "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי-מחה אמחה את – זכר עמלק מתחת השמים" (שמות, י"ז, י"ד – ט"ז) ואמרו חכמינו שזה מאבק לדורות רבים (מדור דור) ושאין הכסא שלם כביכול (ז"א, מלכות השם ושלטון עקרון החסד בעולם אינם שלמים כביכול) כל עוד מתקיים הרוע בעולם.

אם כן, המסקנה מזה, שצריך להכין את הבנים והתלמידים להמשיך את הדרך, ללמד ולמסור את התפקיד והיעוד של "מלאכת תיקון העולם". כך שיחושו אחריות ומחויבות אישית לעיסוק במלאכה הזו, תוך מוכנות ותקווה חיה ומתמדת שבכל זאת נזכה ונצליח בדורנו המדהים ורב התמורות והנסים (קיבוץ גלויות, הקמת המדינה וכו') להביא לתיקון ולגאולה.

ג.         כאן צריך להדגיש את החלק השני של האמירה – "…ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" למרות כל מה שנאמר כאן בעניין הצורך והחיוב להכנת ההמשך לדורות, הרי בוודאי שאין כאן כוונה לציפייה פאסיבית לסיום התהליך – לגאולה של "בעיתה".

–         אלא שאנחנו מחויבים לעשות כל מה שאפשר, להביא לסיום המלאכה ולהחישה מתוך אמונה גדולה ושמחה על שזכינו להיות שותפים עם הקב"ה במצוות "ששת ימי המעשה" לברר הטוב מן הרע ולפעול מתוך השקפה שהאחריות לסיום "המלאכה" ולהבאת הגאולה מוטלת עלינו.

עלינו לעשות את השינוי בעצמנו כפרטים וכחברה ולהשתדל בתיקון המידות לעשות

אך טוב וחסד ולהתמודד עם הרוע שבקרבנו ולהמתיקו. זאת אפשר לעשות קודם כל

ע"י דבקות באידיאולוגיה הזו שתמציתה – (ויקרא, י"ט, י"ח) "ואהבת לרעך

כמוך אני ה'", ומימושה המעשי באורח חיינו.

לא ניתן ליצור את השינוי המדובר ולהשלים את אותה המלאכה בלי "כולם" מבלי

שרוב החברה תעשה את הסוויץ' ותחליט להתנהל בהכרה זו של דרך החסד שתביא

לעולם שכולו שבת, עולם המלא בדעת ה' "כמים לים מכסים" ולזה ניתן להגיע

רק ע"י בחירה רצונית, כך שאנחנו כפרטים וכחברה נבחר בזה – זה בידיים שלנו.

אחרי המלחמה האחרונה בלבנון הרגשתי פתאום שאין לנו זמן ושאנחנו צריכים לנסות ולחשוף אנשים רבים יותר לדרך הזאת ושלמרות חילוקי הדעות, המטרות השונות והבדלי התרבות והחינוך, אנחנו מוכרחים להצליח לבנות קשר דיאלוגי וליצור שפה משותפת ושיתוף פעולה עם כל המרגישים צורך בתיקון (והם רבים מאוד ולא נפגשים מספיק).

עלינו לערוך ביחד בירור עמוק בשאלות הזהות היסודיות שלנו: מי אנחנו? מי אנחנו רוצים להיות? מה מחבר בינינו? ומה היעוד שלנו? לדעתי, הבירור הזה הוא לא עניין של איכות החיים הרוחניים שלנו אלא שבעת הזאת, הוא מתנה את עצם קיומנו.

ואני בטוח שיש לנו את הכוחות לזה, וגם כאשר הדרכים שונות ומגוונות ניתן להגיע להסכמה על השקפת עולם ודרך חיים של עשיית חסד וערבות בין אדם לאדם, ניתן בפשטות להתקשר על דרך של תיקון המידות וטהרתן (צמצום פערים, רגישות וצדק חברתי, דיאלוג, עידון היחסים בינינו, שיח כנה ומימוש ערכים במעשה), והדרך הזו של עילוי האדם ותיקון החברה מאפשרת חיבור והשראת השכינה בינינו והיא השער לעולם מתוקן – עולם שכולו שבת.


[1] הפעם הראשונה שמופיעה המילה "מלאכה" בתורה היא בהקשר של מלאכת הבריאה וסיומה לפני השבת.

בראשית ב', א'- ג': "ויכלו השמים והארץ וכל- צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל-מלאכתו אשר עשה: ויברך אלהים את-יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל-מלאכתו אשר-ברא אלהים לעשות"

וכן בציווי על זכירת ושמירת השבת בעשרת הדיברות, שמות כ', ח'-י"ב: "זכור את-יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבד ועשית כל-מלאכתך: ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא-תעשה כל מלאכה… כי ששת-ימים עשה ה'… וינח ביום השביעי…"

וכן השבת היא אות וברית לעולם בין ה' ובני ישראל "ושמרו בני ישראל את השבת , לעשות את השבת לדרתם ברית עולם: ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם…" (שמות, ל"א, ט"ז- י"ז)

ואמרו חכמי האמת והחסידות שאין מדובר כאן רק בשבת בראשית – היום השביעי בשבוע, אלא ב"שבת העולמים", דהיינו, עולם הגאולה באחרית הימים, "העולם הבא" – העולם המתוקן שיבוא בסיום המלאכה, העולם שאחרי העולם הזה הנקרא "ששת ימי המעשה".

ועל איזו מלאכה מדובר? על איזו מלאכה אנו מצווים בששת ימי המעשה והאסורה בשבת? במלאכת "בורר" (אב מלאכה מל"ט אבות מלאכה) הבורר הטוב מהרע –  שהיא מלאכת תיקון העולם ובירור הטוב מהרע.

מלאכה זו מופיעה גם בדו שיח שבין יעקב לעשו במפגש ביניהם כאשר יעקב חוזר מחרן לארץ ישראל, ורבו המדרשים המדברים בזה, אזכיר רק את הזוהר בפרשת וישלח על הפסוקית בראשית ל"ג, י"ד –  י"ח. לאחר שעשו מציע ליעקב ללכת יחד לשלב את הדרכים והשיטות, (דרך עשו – עולם החומר, "על חרבך תחיה" ודרך יעקב – עולם הרוח "ויעקב נסע סכתה" דא מהימנותא עלאה – זו האמונה העליונה).

דוחה אותו יעקב ועונה לו – "יעבר-נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר-לפני ולרגל הילדים עד אשר-אבא אל אדני שעירה:" מתי זה יקרה? מתי תסתיים המלאכה? אומר הזוהר כשתבוא הגאולה "כד"א (עובדיה א', כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, וכדין (ואז) והייתה לה' המלוכה"

מכאן נבין שמדובר במלאכת תיקון העולם ובירור הטוב מהרע "בששת ימי המעשה" עד לכניסת "יום שכולו שבת לחיי העולמים".

[2] בראשית י"ח, י"ז-י"ט – "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה: ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו-בו כל גויי הארץ: כי ידעתיו למען אשר יצוה את-בניו ואת-ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על-אברהם את אשר-דבר עליו:" מכאן רואים שה' רואה באברהם שותף לעניין ההתמודדות עם הרוע (סדום) ומייעד לו תפקיד שדרכו יתברכו כל העמים בברכת דרכו של אברהם אבינו ובניו שהיא לשמור דרך ה', לעשות צדקה ומשפט.

[3] כבר כתבנו שעתיד ה' להביא עלינו "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" שהוא כינוי לזמן הגאולה לאחר סיום מלאכת הבירור של הטוב מן הרע, דהיינו העולם הבא, העולם נטול הרוע שיבוא לאחר העולם הזה (ימות המשיח)  כאשר שבת – היום השביעי בשבוע הוא "מעין העולם הבא", דהיינו, הוא "דוגמית" שאנו משאילים כביכול מהעולם הבא, עקרון השבת, כולל כמובן גם את שבת השנים – השמיטה, שמיטת הכספים, והיובל, שגם הם "דוגמית" לקיום "מעין העולם הבא", דהיינו, סדר חברתי וכלכלי מתוקן. בשבת אנו מתנהלים כבעולם המתוקן שיבוא, "יום שימת אהבה ורעות, יום עזיבת קנאה ותחרות", מתעלים בקדושת השבת מייחדים ומקדשים אותה לזכור את ייעודנו ותפקידנו, להיות "מרכבה לשכינה" לתקן את העולם כך שיהיה עולם שכולו שבת. וזו היא הברית שבין ה'  לבני ישראל לדורותם, ברית השותפות בהבאת העולם למצב של שבת כמו שכתוב "ושמרו בני ישראל את השבת , לעשות את השבת לדרתם ברית עולם: ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם…" (שמות, ל"א, ט"ז- י"ז)

[4] אמרו רז"ל זכו "אחישנה" לא זכו "בעיתה". זכו, מלשון הזדככות וטהרה, דהיינו אם יזכו לתקן ולטהר את מידותיהם ומעשיהם ממילא יזכו ל"אחישנה".

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"

  1. ישנה אפשרות לראות את האדם מתקופת הבריאה כמחוייב על פי הפסוק ששת ימים תעשה כל מלאכה וביום השביעי תשבות כשם
    שאתה מחוייב לשבות בשבת כך אתה מחוייב לעשית מלאכה ששה ימים בשבוע על כל המשתמע מכך.
    נו מה לעשות זה אתה גם בחשיבה וגם בעשיה.

  2. יישר כח, דברי אלוקים חיים!
    התרגשתי לקרוא-תודה 🙂
    אני אשמח להכיר אותך ולהזמין אותך למפגש-מלאכה, בו נשמח לשמוע עוד מחכמתך וללמוד איך אפשר לעשות יחדיו למען קיום חברת צדק וחסד נעלה למופת…

    אתה מוזמן ליצור איתי קשר בפייסבוק או טלפונית 052-3419030
    https://www.facebook.com/ron.ozery

    בידידות,
    עוזרי רון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s