מלאכה

דברים לפרשת תרומה, מאת אריאל פרומקין.

מלאכה

בפרשה ציוויים מפורטים ביותר על אופן בניית המשכן. כך מתחילה הפרשה:

{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: {ג} וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: {ד} וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: {ה} וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: {ו} שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: {ז} אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן: {ח} וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: {ט} כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ:..

וכך הפרשה ממשיכה: מידות וחומרים, צורות ומספרים. תהיתי לעצמי, מה המשמעות של הפירוט הדקדקני לפרטי פרטים של ציווי תהליך מלאכת בניית המשכן ואף חזרה מלאה על כל הפרטים במלאכת בניית המשכן עצמה (בפרשת ויקהל).

המשכן הרי נבנה פעם אחת, האם לא די לנו בתיאור כללי יותר בלי פרטי עשיית המלאכה המדויקים, ואם כן אז לא מספיק פעם אחת? צריך לחזור על כך אחד לאחד בביצוע בפרשת ויקהל?

פירוט מלאכת הרכבת המשכן,תפירת בגדי הכהנים ועבודת המשכן עצמה נמשך על פני פרקים רבים ובסיומו פונה ה' אל משה וממנה את בצלאל ואהליאב על ביצוע המלאכה:

"רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: {ג} וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: {ד} לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: {ה} וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה: {ו} וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:"

בצלאל בן אורי זוכה ב"רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" -המלאכות הנעשות בחכמה ובתבונה יש לעושה אותן "רוח אלוקים" וניתן לראות בהן מקבילה אנושית למלאכת הבריאה. פסוק ד' מדבר על "לחשב מחשבת לעשות…" ומדגיש את הקשר הישיר בין המחשבה לעשיה. בפסוק ה' מודגש הענין שמדובר בכל מלאכה- מילה שהופיעה גם בסיפור בריאת העולם ובפסוק ו' הקב"ה אומר "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" -מעניין שחכמת המלאכה טבועה בלב.

לי הפסוקים האלה מזכירים את התחושה של עשיית מלאכה כלשהי בצורה מושקעת כשכל המחשבה נתונה אליה בין אם זה תפירה, התקנה של מדף או אפילו תיקון של האופניים. השאיפה היא תמיד לעשות את המלאכה בצורה הכי נעימה וחלקה בלי תקלות, נפילות וקשיים בדרך ושתביא לתוצאה הכי טובה כמו שיודע בצלאל בן אורי וכן כל חכמי לב. כמובן שכדי להגיע למצב הזה של לדעת איך לעשות את מלאכתך בצורה הנשגבה הזאת דרוש לימוד רב שכן יכלול הרבה נפילות וקשיים אבל כל פרט קטן שאתה לומד מהמלאכה נצרב בלב ומהיום תדע בחכמת לבך איך לעשות אותו. כמו כן נראה שרוב האנשים לא יכולים להיות כמו בצלאל בן אורי שיודע את כל המלאכות ויצטרכו להתגדר במלאכה שלהם שידעו אותה בצורה הטובה ביותר. היטיבו לתאר זאת חכמים בתוספתא על מסכת קידושין (תודה לירון):

"כל שבידו אומנות למה הוא דומה? לכרם גדור שאין בהמה וחיה נכנסין לתוכו ואין עוברין ושבין נכסין לתוכו ואין רואין את מה שבתוכו"

ברגע שאדם יודע אוּמנות, יש לו את הכרם שלו שבו הוא צומח ונותן פירות. ואנשים אחרים יכולים רק לעמוד ולהתפעל מאיך שהוא מיישם אותה ולא יכולים לקחת לו אותה כי היא תמיד תישאר אצלו בלב.

המלאכה והבריאה, המשכן והשבת.

מיד אחרי תיאור נתינת חכמת המלאכה לחכמי הלב ובראשם בצלאל בן אורי, בא הציווי על שמירת השבת שהתחלתו באה אולי כהמשך לציווי עשיית המלאכה בדגש על המילה "אך". המלאכה היא נשגבת והיא אלוקית אך יש לזה תנאי והוא שבת:

{יג} וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם: {יד} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: {טו} שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: {טז} וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: {יז} בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: {יח} וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים:

כשם שיש מצווה על שביתה, בפסוק ט"ו אנחנו מצווים על עשיית מלאכה בששת ימי השבוע. מלאכה זו היא אותה מלאכת חכמה, מלאכת מחשבת היונקת מזאת של בצלאל בן אורי. בסוף הציווי על השבת מוזכרים ששת ימי המלאכה של ה'. מלאכת עשיית המשכן היא החוט המקשר בין מלאכת האדם שצריכה לשאוף למעלה לבין מלאכת ה'- הבריאה שצריכה להתאים לבני האדם. יתכן שבלי השבת חכמת המלאכה עלולה להיהרס ועם ישראל יחזור אחורה לעבדות מצרים שבה המלאכה היתה נעדרת מחשבה, לב, חכמה ורוח אלוקים. שם, לא מזמן, כל אחד בעם היה בורג קטן במערכת שידע לעשות פעולה קטנה וקשה פיזית שרק אטמה את כולו מכל הנשגב שבמלאכה (כמו שתאר אדם סמית, שאת דבריו למדנו בשיעור כלכלה: חלוקת העבודה הופכת את האנשים לטפשים. עניין זה מופיע גם אצל צ'רלי צ'פלין בסרט זמנים מודרנים). ואולי בנקודה הזאת שווה לנסות להשוות את השבת שמתקיימת בזכות ששת ימי המעשה למשכן שמתקיים בזכות מלאכת בנייתו. ישנה הקבלה בין שבת למשכן: נרות השבת מזכירים את המנורה, לחם המשנה של שבת הוא לזכר לחם הפנים במשכן. ניתן למצוא עוד הקבלה בין שבת למשכן: יתכן שלחם הפנים היה המן (מלכי) מכיון שבפרשת המן אהרן הניח את המן לפני ה' לעדות והמן קשור באופן ישיר לשבת-כשהפסיק לרדת בשבת הבין עם ישראל לראשונה שה' שובת. אולי ירידת המן באה להדגיש שמלאכת ה' ממשיכה במקביל למלאכת עם ישראל ולא נגמרה בבריאת העולם. ככה יש חלוקה במלאכה.

עוד הקבלה בין מלאכת המשכן למלאכה הנעשית בששת ימי המעשה ניתן למצוא בהמשך, בתיאורים על בניית המשכן. בתיאור בניית המשכן בהמשך ספר שמות, בין פרטי עשיית המלאכה המפורטים, שבעצם חוזרים על אותם פרטים של פרשתנו, אפשר להבחין ברוח ההתנדבות והעשייה השוטפת את עם ישראל, כל כך הרבה אנשים מתלהבים לתרום וליצור מחכמת ליבם. המלאכות הנדרשות הן מלאכות מגוונות המאפשרות לשתף אנשים רבים המתמחים באמנויות השונות-חרשי זהב, כסף ונחושת. אבן ועץ. טוויה ואריגה. תאור ארוך ומפורט מוקדש לכל מיני ההתנדבות והשותפות המעורבים בבנייה :

{י} וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה {כא} וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: {כב} וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ … כָּל כְּלִי זָהָב…: {כג} וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ: {כד} כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ: {כה} וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: {כו} וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים: {כז} וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים…: {כט} כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת{ל} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: {לא} וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: {לב} וְלַחְשֹׁב מַחַשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: {לג} וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: {לד} וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן: {לה} מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת:
לו{א} וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: {ב} וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ: {ג} וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר: {ד} וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים: {ה} וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ: {ו} וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא: {ז} וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר: {ח} וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם:

בסוף כל כך הרבה חכמי וחכמות לב עובדים בהתלהבות ומשה נאלץ להפסיק אותם כי העבודה הושלמה. צריך לשבות. מענין הקשר בין תבנית פסוק כ"ט: "לכל המלאכה אשר ציווה ה' לעשות" לבין הפסוק מבראשית " וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".

אולי צריך קצת להיזהר עם אמירות, אבל כמו שהשל אומר שהשבת היא משכן לזמן, אולי המשכן הפיזי הוא משכן המלאכה הנשגבת והאידיאלית של ששת ימי המעשה. וגם כנראה לא סתם, חז"ל במסכת שבת קישרו את ל"ט אבות המלאכות למלאכת בניית המשכן. אולי יש כאן רצון להעלות את מלאכת ששת ימי המעשה של כל אחד מאיתנו למקום גבוה שיונק ממלאכת בניית המשכן ומלאכת הבריאה בבראשית. כמו שהשבת היא קידוש של המנוחה, כך אפשר למצוא בששת ימי המעשה, על פי הפרשה שלנו, קידוש של העשייה.

ציווי מול יצירתיות

העובדה שעם ישראל מקבל תכנית מפורטת כל כך מעוררת קושי. כי לכאורה מישהו שמקבל הוראות מדויקות איך לעשות משהו, היכן יביא את יצירתיותו האישית לידי ביטוי? במקום הזה אני חושב שכדאי להבחין בין אוּמנות לאוֹמנות בזו האחרונה האֹמן יכול להפליג במרחבי הדמיון ביצירתו. לעומתו האוּמן יודע לעשות את מלאכתו בצורה הטובה ביותר, הוא יכול לקבל הזמנה לעבודה מדויקת ומסוימת מאד כמו נגר שמקבל הזמנה לארון בגודל מדויק,מסוג עץ מסוים וידיות בצורה מסוימת וכו'. דוקא בעבודתו המדויקת,המקצועית,והחלקה יש חכמת לב, בינה מחשבה ורוח אלוקים.

מצד שני הוא יכול כמו האֹמן גם כן להפעיל את היצירתיות ולבנות דברים יצירתיים פרי דמיונו ואני לא חושב שזה סותר את הציווי על המשכן. אלא שכנראה בתחום הזה של בניית מקדש דרושה זהירות יתירה. ברגע שהעם מנסה לבנות כלי פולחן משלו בצורה מאד דומה לציווי על המשכן עם רוח התנדבות דומה לזו שמתוארת בתחילת פרשתנו התוצאה היא עגל זהב. כשמסביב כל מה שיש בעולם ומה שהיה במצרים זה עבודה זרה קשה מאד לכוון למשהו פיזי שיאפשר פולחן לאל ללא דמות. וכנראה לכן דרושות הוראות כל כך מדויקות. בכל אופן מכמות הפעמים שמוזכרת "חכמת הלב" בפרשת ויקהל אין לי ספק שנפשם של בעלי המלאכה האלה היתה יצירתית.

"בהפסקת הצהריים מספר לי רפנילו על הימים שחי בעיירה שלו וקראו לו מאסטרו דניאלה, רב דניאל. כשהיה נער גם הוא הלך לעבוד כשוליה, אצל סנדלר. זה היה איש מחוספס, אין מה להשוות עם מאסט אריקו. הוא לא לימד אותו את המקצוע, להיפך, הוא הסתיר אותו ממנו. רפנילו היה מציץ קצת, את השאר למד בחלום מסנדלר מכתבי הקודש של העם שלו. בלילה היה בא ומלמד אותו את אומנות הסנדלרות.כשרפנילו היה נער, הוא היה לומד אחרי העבודה דברי אמונה, והיה נרדם על הספרים הפתוחים. ככה היה קל שיצא מתוכם איזה קדוש שעזר לו. הסנדלר מהחלום נקרא רבי יוחנן הסנדלר, והוא הראה לו את האומנות שהאיש לא לימד אותו. "למדתי את מקצוע הנעליים מהתלמוד", ספר עבה עם דברי הקודש של העיירה שלו…"

(ארי דה לוקה, "הר אדני")

קבלו את פרשת השבוע מבית המדרש ישירות למייל! תנו לנו את המייל שלכם בקישור הזה (נפתח בחלון חדש), וכל פרסומי פרשת השבוע יגיעו אליכם לכבוד שבת.

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“מלאכה

  1. סליחה על האורך. אשמח לתגובות

  2. אלישבע בולג

    תודה אריאל! הקטע האחרון שצטטת מהר אדני מקסים!
    גם אותי נושא המשכן וכמה מקום שהוא תופס בתורה ומהו בכלל (דימוי / דוגמא לבית?) מאוד מעסיק אותי. בעיקר מעצבן אותי מה שהכניסו לנו לראש בבי"ס, שהפרקים האלה "משעממים", איזה טמטום! לפחות זה הופך את הלימוד שלהם ליותר חדש ומסקרן.
    שבת שלום ומבורך,
    אלישבע

  3. יעל ישראלי

    תודה רבה! אני ממשיכה להינות מהדברים היפים שלכם והתורה מתחדשת לי ומתקשטת מהחיבורים היפים.
    זה רעיון יפה ממש- להסתכל על כל עבודת השבוע כבניית המשכן ועל שבת כמנוחה בתוכו.. נותן כוח לששת ימי המעשה..
    תמשיכו ללמוד ולכתוב אנחנו קוראים! תודה..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s