למה ואיך להקריב קרבנות

דברים לפרשת ויקרא מאת אפרת וייל

בפרשת ויקרא מוזכר לראשונה הביטוי "קרבן". זו לא הפעם הראשונה בה מישהו מקריב קרבן בתורה, אבל זו הפעם הראשונה בה הוא נקרא "קרבן"- לפני כן העלו עולות, "לקחו" בעלי חיים שונים, עשו "פסח" (כנראה שם נרדף לקרבן גם) וכדו', במקרים בודדים של ציווי או נדבה. מערכת הקרבנות המופיעה בפרשה היא מערכת ממוסדת המכילה ציווי לעתיד ולדורות. ציווי זה מעמיד בפנינו את אחת השאלות הקשות ביותר להתמודדות לאדם המודרני- למה, ואיך אפשר, להקריב קרבנות. בבית המדרש שלנו השאלה הופכת קשה יותר, לאור הנטיה שלנו לקחת אחריות על כל דבר, לנסות להגיע אל הטקסט מן הנקודה האישית, "להתחבר".

פרספקטיבה הסטורית

אפשר לראות כמה נתיבים עיקריים לתשובה לשאלה הזו. ניתן להסתכל על העניין בפרספקטיבה היסטורית, לומר: פעם הקריבו קרבנות אדם" או- "פעם ההרג בין אנשים היה נפוץ" והיה צורך בסובלימציה- יהרגו כמה חיות, כך יהרגו פחות אנשים. הבעיה בתשובה הזו, ובכל תשובה אחרת שהשורה התחתונה בה היא שהיום כבר לא צריך את זה, היא שאין לדבר סוף. על כל מצווה אפשר להגיד "היום כבר לא צריך את זה". כיבוד הורים? פעם הורים היו מתים מיד אם הילדים לא היו דואגים להם בערוב ימיהם. היום הם יכולים להסתדר לבד עם חסכונות, ביטוח לאומי וכו'. היום כבר לא צריך את זה, וכך אפשר להפעיל פרספקטיבה היסטורית כדי לבטל כמעט כל מצווה. ובכל מקרה, התשובה הזו מהווה בעיה לאנשים שרוצים להאמין שהתורה נכתבה לדורות ותמיד צריך כל אות מתוכה.

הקרבנות כציון חרטה ובקשת כפרה

הלימוד הוביל אותנו באפיקים המוכרים- הדרישה של התורה ממנהיגים חוטאים להביא קרבן ולכפר על חטאיהם, למרות מעמדם. אריאל העלה השערה לגבי קשר בין חטאים בשגגה של הכהן הגדול והעם, שמופיעים ראשונים בפירוט החטאים בשגגה שיש להביא עליהם קרבן, לבין חטא העגל: הכהן הגדול והעם הם שחטאו בחטא העגל, מתוך דברי אהרון לאחר חטא העגל ניתן להבין שהוא עשה זאת בשגגה, והקרבן אותו מביאים- פר. אבל עם כל היופי שבכניסה לפרטים של החטא והאשמים- בסופו של דבר הדיון חוזר לשאלת הקרבנות: ברור שזה דבר טוב להכיר בחטא, להתחרט עליו, לקבל על עצמך לא לחזור עליו, ועוד יותר יפה כשמי שמכיר בחטא הוא איש ציבור, אבל למה לאחר ההכרה בחטא צריך להקריב קרבן? מה הקשר בין חטא לקרבן, ויותר מזה- גם אם פעם היה קשר כלשהו בין חטא לקרבן- מה הקשר היום בין חטא לקרבן?

על קרבנות מגניבים בהיסטוריה, ועל אלה שלא

בעצם, לא כל קרבן הוא על חטא. חלק מהקרבנות הם פשוט דרך נחמדה לשמוח עם אחרים, הזדמנות לתת לכהנים את חלקם בבשר הצלוי ולאכול ארוחה טובה לציון שמחה מתוך מודעות אל הקודש. יש גם קרבן צמחוני, שהוא בסדר גמור, ומצידנו, אפשר שיבנה מחר בית המקדש ויקריבו שם רק מנחות צמחוניות כל היום. בסופו של דבר, שאלת הקרבנות יכולה להצטמצם לחלק קטן מן הקרבנות- הקרבנות שנשרפים לגמרי עד שלא נשאר מהם כלום (אלא אם כן אתם צמחונים, ואז יש לכם בעיה עם חלק גדול יותר מן הקרבנות). הקרבן שלמדנו עליו בבית המדרש- קרבן שמביאים על חטא בשגגה, הוא כזה שנשרף כולו: חלקו הקטן מוקרב על מזבח העולה, חלקים פצפונים מפוזרים להם לכיוון הפרוכת ומסביב למזבח הקטורת, וחלק גדול נשרף מחוץ למחנה, ונראה שהחלק הזה הוא שאריות, או משהו כזה, ואיך חלק כל כך גדול של חיה יכול להיות שאריות.

למה ואיך להקריב קרבנות

נראה שבסוף הלימוד נשארנו בתחושה של שאלה גדולה. הלכתי איתה הביתה. הרגשתי צורך להסביר לעולם: "אבל היהדות היא יפה, אנחנו לא כאלה באמת", אבל היינו כאלה באמת וסתם אמרתי. כרגיל במקרי חירום, התקשרתי אל ההורים. ההורים אמרו לי שלא כל התשובות נמצאות בתורה. הבחירה שלי לאמץ את היהדות גם מרצון היא בחירה בדיאלוג מתמשך עם היהדות. כמו בכל קשר אמיתי שבחרתי בו בחיים וכמו בקשר זוגי וכמו ההתמודדות המתמשכת של כל מיני אנשים שדווקא כן יש להם מקצוע (בניגוד אלי) עם הפידבקים שהם מקבלים בעבודה.  ההורים אמרו: התורה שבעל פה עוד לא נסגרה. עוד יהיו פתרונות לכל השאלות, צריך להאמין, אנחנו עובדים על זה, אולי יעבדו על זה גם אחרינו.

לקבלת פרשת השבוע למייל בכל שבוע, לכבוד שבת, יש למסור את הכתובת בקישור הזה.

מודעות פרסומת

6 תגובות ל-“למה ואיך להקריב קרבנות

  1. יהושע בולג

    ערב טוב אפרת

    קודם כל כתבת נורא יפה – דבר תורה מהחיים. אני מאוד מאמין בתהליך המתמשך עם היהדות מצד אחד. מצד שני האם בתור אדם שמאמין בנצחיות התורה, ובתורה כדבר האלוקים אני מחוייב למצוא צידוק לכל עשה ולא תעשה על מנת להוכיח את נצחיות התורה? לפעמים זה נשמע לי אובססיבי מידי

    שבת שלום

    יהושע

  2. יהושוע קראתי כמה פעמים ובכל זאת נראה לי שלא הבנתי למה התכוונת…

    התכוונת אולי שנצחיות התורה מתבטאת בכך שלנצח תהא דרושה לה פרשנות מתאימה לכל זמן וזמן?

    כי לי החיפוש אחר צדק הגיון והבנה לא נשמע אובססיבי כלל..

    תוכל להסביר ביתר פירוט?

    ולך אפרת, אני מודה – ציפיתי שתשפכי מעט אור על הסיפור המוזר הזה של הקורבנות, והאמת, קצת אכזבת אותי… סתם!! (:
    תודה רבה על שכתבת ועל מה שכתבת.

    אולי אורי יוכל לעזור קצת בבירור העניין..?

    בינתיים להת' – רוני

  3. רוני- תודה.

    אני חושבת שיהושע מתכוון לזה שלא תמיד צריך לחפור.

    אני מרגישה בסביבה הקרובה אלי יותר מדי נסיונות להסביר שבאים מתוך מגננה, התנצלות, הצטדקות, רצון לחץ למצוא תשובות מהירות, רצון לאחוז במשהו או אפולוגטיקה ולכן רציתי להדגיש את השאלה ואת זה שזה בסדר שיש שאלות. לא לפחד משאלות. להתידד איתן. לא להתעלם ולרוץ הלאה בתקווה שהן יעלמו.

    נראה לי שהציבור הדתי זקוק לתנועה הזו שמדייקת בשאלות, ומאמונה שהתיקון מתחיל מבפנים אני מדברת תמיד אל הציבור הדתי…

  4. אפרת, זה כל כך זה, מה שכתבת!
    ביטאת בדיוק מה שלא הצלחתי להגדיר בשיעור, והתחושה שיש לי כבר המון זמן- על ההתמודדות עם השאלות מהסוג הזה, שגם אני נתקלתי בה הרבה, ותמיד משהו לא הסתדר לי עם התשובות שקיבלתי.

    והנה נזכרתי במדרש יפה (בבלי מנחות, כ"ט ע"ב) ופירוש של ר' נחמן עליו. לאחר שמשה רואה את יסוריו של ר' עקיבא לפני מותו, משה מזדעזע ושואל "רבש"ע, זו תורה וזו שכרה?". על כל הקב"ה עונה לו: "שתוק! כך עלה במחשבה לפני". עד כאן המדרש.

    לא אביא כאן את כל הפירוש של ר' נחמן(שנמצא בליקוטי מוהר"ן סד, ג), אבל מה שאני לקחתי ממנו זו היא ההתמודדות עם השאלות שלנו:
    בעצם "שתוק!" זאת לא גערה, כמו שזה נראה בפשטות, אלא "שתוק"- זו היא התשובה לשאלה.

    ישנן שאלות שהמילים לא יכולות להכיל את התשובה עליהם. יותר מזה, בדיוק במילים יש סכנה של עיסוק אובסיסיבי שיהושע כתב עליו, וגם התשובות המהירות שאפרת כתבה עליהן וגם לי קשה איתם.

    בשתיקה הזאת יש הרבה ענווה- לא להכל אני יכול להגיע עם הכלים שיש לי.
    יש בשתיקה הזאת גם הרבה התבוננות, ואולי גם יכולת להכיל דברים שלא מסתדרים, דברים שסותרים אחד את השני.

    וגם נראה לי שהשאלות האלה נותנים איזו שהיא חיות. הן נשארות לא פטורות, אולי אפילו כל החיים, אבל אולי עצם ההימצאות שלהן בתודעה יכולה לעורר לחיפוש ואמונה.

    אז תודה רבה! בזכותכם הצלחתי להבין משהו חשוב

  5. אלכס- תודה על התוספת.
    הרגשתי שהתחושות עליהן כתבתי כן עלו בשיעור, בין השאר מדברים שאתה אמרת (או אולי הן עלו מהדברים שלא אמרת?) ומתוכן כתבתי.

    גם בבלוג שלי התפתח דיון מעניין על מה שכתבתי כאן. אפשר להגיע אליו דרך לחיצה על השם שלי כאן ולחפש מימין הפניה ל"למה ואיך להקריב קרבנות".

  6. היי חבר'ה,

    אני באמת מסכימה ש"שתוק" דומה מאוד ל"התיידד עם השאלות"…
    וממש לקחתי את "זה" אליי.. אני מנסה ליישם, ובאמת עכשיו יש לי הרבה יותר חברים! (:

    שתוק, הקשב, אל תענה מייד. בעיקר לא תשובות אינסטנט לא מספקות שכאלה…

    מה שכן, יש לי (סוג של) ציפיות מאלוהים…
    לגבי דין בני אדם, שכר ועונש – אני לא מתיימרת בכלל לנסות להבין. זה נראה לי לא לעניין, וגם לא בונה במיוחד…
    לגבי בקשות של אלוהים ממני – שם קצת יותר קשה לי. אני יותר מצפה להבין.

    אילו הייתי שומעת את קול אלוהים מצווה אותי, ככה ממש, כמו שמתואר בתנ"ך – בטח בהכנעה וביראה הייתי נענית..
    אבל כרגע זה לא ממש המצב…

    אז אני מנסה לקבל דברים שדרכם אני מרגישה שאני יכולה לפעמים לשמוע קול אלוהים..
    ואני גם מנסה קצת להקשיב, וברור שהאמצעים מוגבלים, וההגבלה מובנית בפער בין האנושי לאינסופי…

    נראה לי שהרבה מהדברים (ומכיוון שלימדתם אותי לשתוק, אני ממש לא באה לומר שקורבנות הוא אחד הדברים האלה) מצריכים שינויים ותרגומים למציאות כי בטלפון השבור של הדורות השתנו הרבה דברים…

    בקיצור… התלבטתי רבות האם לשלוח דברים אלה.. כי הם קצת חריפים, שאפילו לי קשה קצת לקבל…

    אז להתראות בינתיים..
    רוני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s