פרשת 'בהר' או: מה היה אומר משה רבנו על הפרטת הקרקעות?

דברים לפרשת בהר מאת עמרי דינור

פרשת 'בהר סיני' (ויקרא פרקים ה'-ו') היא המשך של חידוש הברית בין אלוהים לעם ישראל מאז מעמד הר סיני. היא נפתחת בהבטחה של אלוהים לעם ישראל, שהיא גם הצבת התנאי שבשמו העם מקבל את הזכות לרשת את הארץ: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' (פרק ה' פס' ב'). כלומר, התנאי המיידי לכניסה של העם לארץ הוא החלתה של מצוות השמיטה. מניין השנים בארץ מתחיל ישר בשנת שמיטה, וכך למעשה מתחילה המחזוריות המיוחדת של ספירת הזמן של עם ישראל. ישנה עדיין הספירה ה'רגילה' של החודשים והשנים, אבל במקביל מתחילה ספירה חופפת המתבססת על מחזוריות של 7: שבעה ימים בשבוע, שבעה שבועות לעומר, שבע שנים לשנת שמיטה. אחרי שבעה מחזורים של שמיטה, כלומר שבע שנות שמיטה, מגיעה השנה המיוחדת ביותר: שנת היובל. על מנהגי השמיטה והיובל, וההשלכות החברתיות והאמוניות הרבות שלהן נגיע עוד מעט.

חלוקת הזמנים הזו אינה באה במקרה. כמובן, שלמספר שבע נקשרו משמעויות קבליות רבות, אך גם במובן הפשוט של החזרה על אותם דפוסי זמן יש פה מקרה מענין: כל שבעה ימים יש שבת, וכל שבע שנים יש שמיטה. למעשה, השמיטה היא מעין שבת. כמו שבשבת אנו מצווים לא לעשות כל מלאכה, כך גם בשנת השמיטה אסור לנו לעבד את אדמתנו. עלינו להסתפק במה שיש לנו. אחרי שבע שנות שמיטה מגיע, כאמור, היובל. באותו יחס, אם כל מחזור של שמיטה הוא יום, אז שנת היובל היא השבת של שנות השמיטה, מעין 'סופר שמיטה' משוכללת.

מה קורה בשנת השמיטה? בפרשה מצויינים מספר כללים או נהלים שיוצרים מערכת הדורשת מהאדם להפסיק לעבד את אדמתו לשנה אחת, ולהפקיר למעשה את כל תבואתו לנחלת הכלל. הגבולות נפרצים, נחלת הפרט הופכת לנחלת הכלל. השמיטה מוכלת על כל דבר שקיים בארץ, מחית השדה עד לאדם, ללא כל הבחנה: "והייתה הארץ שבת לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל" (פרק ה' פס' ו'-ז') השמיטה יוצרת מרחב שהוא לכאורה פרוץ לחלוטין וחסר גבולות. לבהמה יש אותן זכויות כמו לאדם! כולם למעשה שווים תחת האל. השיוויון הוא לא רק בין בני האדם, אלא בין כל היצורים החיים! הדבר מתקשר לדברי קהלת בן דוד: "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל" (קהלת פרק ג' פס' יט'). לצורך העניין, אם עדר פרות בא לאכול את החלקה שלי בשמיטה, אסור לי לפנות אותם! כביכול, נפתח הפתח ל'איש הישר בעיניו יעשה', כלומר שכל אחד יוכל לעשות ככל העולה על רוחו. אדם בעל חשיבה עסקית מפותחת היה יכול להשתלט על קרקעות המדינה ולגנוב מהן את כל התבואה שנשארה לעצמו. אך מסתבר שמצוות השמיטה מגבילה את האדם לאיסוף התבואה רק לצורך אכילה אישית בלבד, ללא אגירת מזון. הדבר מזכיר את תקופת ה'ציידים לקטים' שאפיינה את העולם לפני כ-10,000 שנה.

מצוות השמיטה מכריחה את האדם להאמין ולבטוח באלוהים, שיספק לו מזון כל צורכו. מאחר והאדם מנוע מעבודה בשדה, הוא צריך לעמוד ב'מבחן אמונה' שכל צרכיו יגיעו לו ממקום אחר. כאשר האדם מתפנה מטרדות הקיום הפיזי, הוא יכול להתפנות לעיסוק ברוח ובקיום הנפשי, בדיוק כמו בשבת! כמו בפרשת המן בשבת, בה בני ישראל מתקשים להאמין שאכן ה' יספק להם צרכם בשבת, כלומר יהיה להם מספיק מן בלי שיאלצו ללקט אותו, כך גם בעניין השמיטה העם עומד למבחן אמונה: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו. וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (פרק ה' פס' כ'-כא'). ה' ידאג שלעם תהיה מספיק תבואה, אך עדיין הוא צריך להאמין שכך יהיה.

בסוף שבע שנות שמיטה, מגיעה כאמור שנת היובל. בשנת היובל מתרחש תהליך מורכב, בו כל אדם חוזר אל אדמתו המקורית שהייתה שייכת לו ביובל הקודם. למה הדבר גורם? להבנה העמוקה שאין טעם ויכולת למקח וממכר לעד בנושא קרקעות. כלומר, הקרקע לא שייכת לאף אחד מאיתנו, אלא לה', ולמעשה היא רק בחזקתנו הזמנית. בכל מקרה, לכל אחד יש שטח אדמה, אחוזה אותה הוא מעבד ועליה הוא ומשפחתו חיים, ואף אחד, אבל אף אחד, לא יכול לקחתה ממנו. אחוזת האנשים, כלומר האחיזה שלהם באדמה, היא לא רק זכותם אלא אף חובתם. האדם חייב לחזור לאדמתו בשנת היובל, אלא אם הוא נאלץ למכור את אדמתו לאחר בשל חובות כספיים. אם דבר זה קורה, הוא נותן את שירותיו לאחר עד שהוא מסיים לשלם לו את חובו, ואז חוזר לאדמתו. בכל מקרה, אין הוא יכול להמכר לעבדות ותמיד יש לו לאן לחזור בסיום תשלום החוב.

עקרון זה מבוסס על הכלל הבסיסי: "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" ( פרק ה' פס' כג'). הארץ שייכת לה', ולכן אין לנו את הזכות למכור אותה. מאותה סיבה, אין לנו את הזכות להעביד עברי אחר בפרך, מאחר וכולנו עבדי ה'. הסיבה שאנחנו עבדי ה' היא כדי שנהיה 'חסינים' מפני עבדות של בני אנוש. ה'עבדות' לאלוהים, שיכולה להתפרש בקלות כשלילית ע"י פרשנות חילונית, מהווה למעשה את עקרון השיוויון לפני האל, ממנו נובע גם השיוויון בין בני האדם. כולנו שווים בפני האל, ולכן לאף אחד אין את הזכות לשעבד את האחר.

ומה הקשר לימינו? השמיטה והיובל מהווים יחדיו מקשה אחת של הסדרים חברתיים-דתיים אשר נועדו להבטיח שלושה דברים:

לעגן את הזכות והחובה של כל אדם מישראל לעבד את אדמתו בכבוד, ודרך כך גם להשתתף בתהליך גאולת הקרקעות והארץ.

להגן על זכויות כל יושבי הארץ, כחלק מתהליך הגאולה: הגר, האמה, השכיר, חית השדה וכל יושבי הארץ

לטעת בליבם ומוחם של ישראל את העובדה כי 'לא עליהם המלאכה לגמור, אך אין הם בני חורין להבטל ממנה', כדברי חז"ל. כלומר, הם חלק אינטגרלי מתהליך תיקון העולם והעשייה בו, אך אין הם פועלים לבד- מעליהם קיימת השגחה אלוהית אשר לה תכנית מוגדרת למה צריך לקרות

כנראה שלא למדנו עדיין את הלקח. כנראה שעל פקידי האוצר ומנהיגי המדינה לקרוא פרשה זו, ולהבין את משמעותה האמיתית של מצוות השמיטה והיובל. "והארץ לא תמכר לצמיתות". כיצד הדבר מסתדר עם הנסיון להפרטת מנהל מקרקעי ישראל, אחד הסעיפים המרכזיים והבעייתיים המופיעים בחוק ההסדרים החדש? מהלך שכזה מבטל לחלוטין כל סיכוי לקיומם של שמיטה ויובל תקניים, מאחר והאדמה הופכת לנחלתם הפרטית של קומץ בעלי הון, אשר באמת יוכלו לעשות בה כרצונם ולהעבירה כמקח עובר לסוחר. צעד זה למעשה מטיל צל כבד על האפשרות לתקן כאן חברה המושתתת על צדק ושיוויון, בפני האל ובפני כל אדם.

אם רק היינו באמת מבינים שהארץ לא שייכת לנו, אלא אנחנו בסה"כ מקבלים את החזקה עליה, וגם זה לצורך עשייה מסויימת ובתנאים מסויימים, אולי היינו נוהגים אחרת.

בפס' יח' מופיע המשפט שיכול לסכם מהלך זה: "ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח". הקיום שלנו בארץ תלוי בקיום המצוות והמשפטים. הציונות וישיבתנו בארץ צריכה להיות מעוגנת בהבנה שזכינו בזכות למדינה ולא בחסד, מתוקף תפקיד ולא מתוקף זכות סתם, שיש לנו ייעוד למלא בישיבתנו כאן: הקמת חברת מופת שתהווה אור לגויים וזה התנאי לישיבה על האדמה לבטח.

עמרי דינור הוא פעיל בתנועה הירוקה-מימד וניתן למצוא דברים שכתב גם בבלוג בונים בתי"מ.

מודעות פרסומת

5 תגובות ל-“פרשת 'בהר' או: מה היה אומר משה רבנו על הפרטת הקרקעות?

  1. עומרי, נהנתי לקרא ובהחלט הזדהתי עם הקישור הרלוונטי שציינת להפרטת מנהל מקרקעי ישראל. גיא

  2. עמרי שלום

    נראה לי שעשוי להיות מעניין להפנות את קוראי הבלוג הזה לבונים בתימ ולהיפך

  3. אני אמנם לא עמרי, אבל נראה לי שקישור לבונים בתים לא קשור קשר ישיר לכאן וקישור יכול להיות מבלבל, כשאנשים ישאלו עצמם אם יש לנו שיוך פוליטי ולמה דווקא שיוך פוליטי כזה ולא אחר.

  4. לי יש שיוך פוליטי, ואני לא מנסה להסתירו.

  5. חשבתי שהכוונה היתה לקשר מכל האתר ולא רק מהפרסום הזה. מכאן וודאי שאפשר, ואני אוסיף קישור. אם תרצה להוסיף עוד משהו או לשנות- דבר איתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s