במספר שמות

דברים לפרשת במדבר, מתוך הלימוד של בית המדרש בית ישראל מיתרים, מאת אפרת וייל

לא חסר מקום, במדבר. המחנה נפרש על פני העמק, מה טובו אהליך יעקב- שפתחיהם אינם מכוונים זה אל זה. חודש אייר, הגיע האביב, תכונה מורגשת במחנה. האביב הוא זמן למסעות, למלחמות, הגיע הזמן להיכנס לארץ, הגיע הזמן לזוז.

משה, אהרון ושנים עשר נכבדי השבטים פוקדים את העם לצבא: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם, לבית אבותם, במספר שמות". מה זה מספר שמות? דמיינו את האדם הכי זקן במשפחה שלכם ובבית אביכם. האדם הכי זקן ונכבד שאתם מכירים וקשורים אליו. אלה ראשי השבטים. ראשי השבטים עוברים על האנשים במשפחה שלהם, אחד אחד, מסתכלים להם בעיניים, קוראים בשם שלהם, ורושמים:1, 2, 3. דמיינו איש חשוב מהמשפחה שלכם עובר אחד אחד על בני המשפחה, המשפחה הכי מורחבת שאתם יכולים לדמיין, וקורא לכל אחד בשמו, זוכר את השמות של כולם, מכיר בקיומו של כל אחד. ככה אני מדמיינת את "במספר שמות": מצד אחד מפקד וספירה, אבל ספירה שלא הופכת את האדם למספר אלא מכירה בשמו. ספירה כזו מעניינת גם בהקשר הצבאי- צבאות הופכים את האדם למספר, כשהניצחון נמדד לעיתים ביתרון מספרי, וכאן דווקא יש התכוונות אחרת, שמתייחסת גם לפרטים.

על ראשי השבטים, אחרי פירוט שמותיהם, נאמר: "האנשים האלה אשר נקבו בשמות". אולי הקריאה בשמותיהם של ראשי השבטים היתה מודל מוקטן של המפקד כולו. מה זה לנקוב בשם? בסוף ספר ויקרא מובא סיפור קטן על איש שנקב בשם השם וקילל אותו. ניתן להבין את הסיפור בדרך כזו שישנן שתי עבירות שעבר האיש- לנקוב בשם השם היא עבירה בפני עצמה. העלינו גם השערה שקריאה בשם של מישהו בימים ההם היתה מעשה חריג. לא היו אז פניות ישירות, רק האל קרא לאנשים בשמם כשהוא פנה אליהם. הקריאה בשם היא צמצום. להגיד למישהו את השם שלו זה כמו להגיד מה המקום שלו. לכן גם לא נוקבים בשם האל.

כדי להבין את השורש נ.ק.ב פנינו אל שורשים אחרים שמתחילים באותן שתי אותיות (ישנה גישה בלשנית שאומרת שמוצאם של השורשים משולשי האותיות הוא בשורשים עם שתי אותיות, ובין השורשים עם שתי אותיות ראשונות זהות יש קשר. נסו את זה פעם בבית!). שמנו לב לשורשים נ.ק.ד, נ.ק.ז, נ.ק.ט, נ.ק.מ, נ.ק.ר ועוד- השורשים במשפחה הזו עוסקים ביצירת מוקד, ביחס שבין פרט אחד, נקודה אחת, מוקד אחד, לבין הסביבה שלו. כך גם פירשנו את נקיבת השם- ציון השם משמש למיקום של האדם כנקודת ציון במרחב האנושי, מובלטת מסביבתה. ראשי השבטים נקראים בשמותיהם ובכך הם מקבלים מהות, זהות, אישור לתפקיד שלהם וגם ציון של מיקום ביחס לסביבה. בהמשך הם פקדו את האנשים בדרך דומה.

כמו שאמרתי, במדבר לא חסר מקום. אני מדמיינת אותו מתמלא בשמות, פרושים בצורה אחידה על פני המרחב, מתערבלים אחד בתוך השני, דרוכים לצאת לדרך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s