קטגוריה: הושע פרידמן בן שלום

"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"

(אבות, ב', ט"ז)

מאת הושע פרידמן בן שלום


א.        אמירה זו מלווה אותי שנים רבות ורגשותיי כלפיה מעורבים. אבל, לפני שאנסה לבטא כאן את השפעותיה של אמירה זו על עשיותיי ועל דרכי, אנסה לברר על איזו "מלאכה" מדובר? ומה היא אותה "המלאכה"?

ובכן, להבנתי מדובר במלאכת תיקון העולם והשלמתו. [1]

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם כשותפו להמשך בניין העולם ותיקונו, ובחר באברהם אבינו ובבניו אחריו[2] להביא את ברכת "דרך ה'" לכל העמים בדרך של יצירת "ממלכת כהנים וגוי קדוש" – עם שיעודו להאיר לעולם בקיום ברית סיני, ושבדוגמת חייו יראה לעולם "ייתכנות" של קיום חברת צדק וחסד נעלה למופת, בבחינת "אור גויים" לתקן עולם במלכות שדי.

זאת על מנת – להביא את כלל האנושות להכרה ולבחירה בדרך הטוב ולהביא לגאולתו של העולם מהרוע של עצמו.

דהיינו, כינון עולם הפועל על עקרון החסד, האהבה, האחריות והסולידריות, כיסוד המניע את כל המעשה האנושי. עולם שיבטל את הרוע בבחינת – את שעליך שנוא, לחברך לא תעשה. (שבת, ל"א) "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא, י"ט, י"ח).

ב.        לכאורה "לא עליך המלאכה לגמור וכו'" הינה אמירה מאזנת ומדודה הנאמרת

לשותפיו של הקב"ה במעשה תיקון העולם, ומכוונת לסבלנות לתהליך, לקשיים ולכאבים הכרוכים בו.

–         בדרך כלל "למתקני העולם" יש שאיפה חזקה מאוד לראות בהתגשמות חזונם – (עולם מתוקן ונטול רוע), לחוש ולראות כבר בבוא הגאולה השלמה. קשה להם עם התהליך, העיכובים והכאבים. בייחוד כאשר נראה להם שהם מצליחים חלקית, בקטן, יחד עם קבוצת אנשים נפלאה ומחויבת, אך קטנה מבחינה מספרית, וכאשר נראה שרוב 'שאר העולם' ממשיך להתנהל על פי עקרונות אחרים וצועד במהירות ובבטחה אל תהומות הניכור, הפירוד, המחלוקות והמלחמות.

–         קושי נוסף המצוי בד"כ בקרב מתקני עולם, הוא ההזדהות הכ"כ גדולה עם "המלאכה" תוך מסירות נפש מוחלטת עד שהם הופכים להיות "workaholics" של תיקון עולם, הם תופסים עצמם מחויבים ואחראים "בלעדיים" על קידום הגאולה ע"פ דרכם "הייחודית" – ובדרך, הם עלולים לשכוח את משפחותיהם, ילדיהם, ועלולים לשכוח שגם הקב"ה אחראי "קצת" על התהליך. גישה זו יש בה כדי להכניסם לתחושת חוסר אונים, סכנת הייאוש וחסרון אמונה חס ושלום.

בתקופה צעירה יותר של חיי חשתי קושי גדול עם האמירה הנ"ל (לא עליך וכו'),

היא אפילו קוממה אותי, הרגשתי בדיוק הפוך, מה פרוש שלא עליך המלאכה

לגמור? בוודאי שעליך המלאכה לגמור ולראות בתיקון השלם!

עם חלוף השנים, התפתחות המעשה, הקשיים שבדרך והתבהרות ההבנה, מצאתי

שאני שואב כוח ואמונה רבה מאמירה זו. לא בבחינת השלמה מפוקחת

"ומציאותית" של אדם מבוגר המתפשר במשהו על מימוש החזון ח"ו, אלא

מההבטחה, מהשותפות והעידוד המוקרנים מאמירה זו

(1. מההבנה שאנחנו לא לבד אלא שותפים עם אבותינו מובטחים על תיקון העולם.

2. שאנחנו חולייה ממשיכה לדרך ולייעוד אבותינו ושהקב"ה הולך איתנו ומסייע

אותנו, במעשה הגדול של תיקון העולם. 3. ושעוד נזכה ל"ויכל אלוהים ביום

השביעי מלאכתו אשר עשה" ) [3].

אם כך, על מי כן מוטלת האחריות לגמור את המלאכה? על ה'? על הצדיקים שבדור? על כולנו יחד?

התורה, הנביאים וחכמינו שלאורך הדורות מסרו לנו שישנן שתי דרכים לסיום המלאכה ולהבאת הגאולה – ("שבת עולמים"). האחת, המכונה "בעיתה" והשנייה בבחינת "אחישנה" (ישעיהו, ס', כ'- כ"ב)[4] עלינו להתכונן למצב של "בעיתה" ולעשות כל מאמץ להביא למצב של "אחישנה", אבאר את דבריי.

במלחמת עמלק אומר השם אל משה "… כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (על פי חכמת האמת, הרוע שבעולם מכונה "עמלק" והוא מצוי ברשעי האומות ובתוך כל אחד מאיתנו) ומצווה עליו "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי-מחה אמחה את – זכר עמלק מתחת השמים" (שמות, י"ז, י"ד – ט"ז) ואמרו חכמינו שזה מאבק לדורות רבים (מדור דור) ושאין הכסא שלם כביכול (ז"א, מלכות השם ושלטון עקרון החסד בעולם אינם שלמים כביכול) כל עוד מתקיים הרוע בעולם.

אם כן, המסקנה מזה, שצריך להכין את הבנים והתלמידים להמשיך את הדרך, ללמד ולמסור את התפקיד והיעוד של "מלאכת תיקון העולם". כך שיחושו אחריות ומחויבות אישית לעיסוק במלאכה הזו, תוך מוכנות ותקווה חיה ומתמדת שבכל זאת נזכה ונצליח בדורנו המדהים ורב התמורות והנסים (קיבוץ גלויות, הקמת המדינה וכו') להביא לתיקון ולגאולה.

ג.         כאן צריך להדגיש את החלק השני של האמירה – "…ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" למרות כל מה שנאמר כאן בעניין הצורך והחיוב להכנת ההמשך לדורות, הרי בוודאי שאין כאן כוונה לציפייה פאסיבית לסיום התהליך – לגאולה של "בעיתה".

–         אלא שאנחנו מחויבים לעשות כל מה שאפשר, להביא לסיום המלאכה ולהחישה מתוך אמונה גדולה ושמחה על שזכינו להיות שותפים עם הקב"ה במצוות "ששת ימי המעשה" לברר הטוב מן הרע ולפעול מתוך השקפה שהאחריות לסיום "המלאכה" ולהבאת הגאולה מוטלת עלינו.

עלינו לעשות את השינוי בעצמנו כפרטים וכחברה ולהשתדל בתיקון המידות לעשות

אך טוב וחסד ולהתמודד עם הרוע שבקרבנו ולהמתיקו. זאת אפשר לעשות קודם כל

ע"י דבקות באידיאולוגיה הזו שתמציתה – (ויקרא, י"ט, י"ח) "ואהבת לרעך

כמוך אני ה'", ומימושה המעשי באורח חיינו.

לא ניתן ליצור את השינוי המדובר ולהשלים את אותה המלאכה בלי "כולם" מבלי

שרוב החברה תעשה את הסוויץ' ותחליט להתנהל בהכרה זו של דרך החסד שתביא

לעולם שכולו שבת, עולם המלא בדעת ה' "כמים לים מכסים" ולזה ניתן להגיע

רק ע"י בחירה רצונית, כך שאנחנו כפרטים וכחברה נבחר בזה – זה בידיים שלנו. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

על לימוד תורה ותיקון עולם

בימים אלו אנו הולכים וקרבים לקראת חג השבועות,  חג ההתקשרות והברית שלנו עם ה' ותורתו. "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה-לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו." שלמה – מלך שהשלום שלו.
חג השבועות הוא חג מתן תורה אך הוא גם חג קבלת התורה- "קב"ה, ישראל ואורייתא- חד הוא."
כאשר ישראל מקיימים את התורה לשמה הם ממשיכים לעולם את אורו ואת דרכו של הקב"ה. והרי זה יעודנו מקדם- להביא לעולם את ברכת "דרך ה', לעשות צדקה ומשפט", בדרך של בניית עם שהוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש", עם שיאיר לעולם בקיום ברית סיני, שבדוגמת חייו יקרין ויראה לעולם אפשרות וייתכנות של קיום חברת צדק וחסד נעלה למופת- בבחינת "אור גויים", לתקן עולם במלכות שדי. כל זאת במטרה להביא את כלל האנושות להכרה ולבחירה בדרך של טוב, ולהביא לגאולת העולם מאזיקי הרוע של עצמו. עולם שבו המניע לכל המעשה האנושי הוא אידיאולוגיה של חסד, אחריות וערבות.  עולם שמבטל את הרוע בחינת "את שעליך שנוא, לחברך לא תעשה" "ואהבת לרעך כמוך אני ה'".

כמו שאמרנו, קבלת התורה היא קודם כל קבלת הייעוד והשליחות הנ"ל – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". בימים אלו של הכנה צריך להזכיר את התנאים לקבלת התורה: א. שלום ואחדות ב. קדושה וטהרה* .  ימי ספירת העומר הם ימי שמחה, התכוננות, הזדככות וטהרה המביאים לענווה שמאפשרת את האחדות.

ע"י לימוד תורה לשמה מתקשרים עם הקב"ה, ע"י קיום תורה לשמה ממשיכים את אורו וממליכים אותו בעולם הזה.
"מרגלא בפומיה דרבא (רגיל היה רבא לומר) תכלית חכמה – תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו… שנאמר "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם." 'ללומדיהם' לא נאמר אלא 'לעושיהם' – לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה." (ברכות, י"ז)
אני מאחל שנצליח לקיים את התנאים, ללמוד ולקיים את התורה לשמה, תורה שמעדנת את לומדיה, עושה אותם בעלי מידות טובות, אנשים שהם עצמם תורה, שלבבם טהור, שהם בעלי ייעוד ושכל מעשיהם לשם שמיים, אנשים שהם מרכבה לשכינה.

אחרי המלחמה האחרונה בלבנון הרגשתי פתאום שאין לנו זמן, ושלמרות חילוקי הדעות, המטרות השונות והבדלי התרבות והחינוך, אנחנו מוכרחים להצליח לבנות קשר דיאלוגי וליצור שפה משותפת ושיתוף פעולה עם כל המרגישים צורך בתיקון (והם רבים מאוד ולא נפגשים מספיק).
עלינו לערוך ביחד בירור עמוק בשאלות הזהות היסודיות שלנו: מי אנחנו? מי אנחנו רוצים להיות? מה מחבר בינינו? ומה היעוד שלנו? לדעתי, הבירור הזה הוא לא עניין של איכות החיים הרוחניים שלנו אלא שבעת הזאת, הוא מתנה את עצם קיומנו.
ואני בטוח שיש לנו את הכוחות לזה, וגם כאשר הדרכים שונות ומגוונות ניתן להגיע להסכמה על השקפת עולם ודרך חיים של עשיית חסד וערבות בין אדם לאדם, ניתן בפשטות להתקשר על דרך של תיקון המידות וטהרתן (צמצום פערים, רגישות וצדק חברתי, דיאלוג, עידון היחסים בינינו, שיח כנה ומימוש ערכים במעשה), והדרך הזו של עילוי האדם ותיקון החברה מאפשרת חיבור והשראת השכינה בינינו.
יש בידינו ומוכרחים אנחנו להתחדש, להתעלות ולחזור להיות חברה בעלת ייעוד, חברה שהיא עצמה אור שיאיר לעולם.
חג שמח לכולכם באהבה גדולה,

הושע.

* כפי שכתוב בפרשת יתרו:
א.    "ויחנו במדבר , ויחן-שם ישראל נגד ההר:" – כאיש אחד בלב אחד [מכילתא] –אחדות-.
ב.    "ויאמר ה' אל-משה לך אל-העם וקדשתם היום ומחר… והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני:"-קדושה-.