קטגוריה: יגאל סימון

סיפור התקשרותם של רבקה ויצחק

דברים לפרשת חיי שרה מתוך הלימוד בבית המדרש. מאת יגאל סימון.

קריאה ראשונה והתרשמות

איזה סיפור מדהים. הדבר הגדול שבו- ייתכנות הניסים, ההשגחה הנוכחת.

עבד אברהם נשלח לארם נהריים למצוא אשה ליצחק. העבד התאהב ברבקה "וירא כי טובת מראה היא מאוד". נוצר קליק. רבקה חמודה. בעלת מידת הנתינה. מרגישה בהתרחשות ממהרת ומתרגשת לשרת את העבד ולהכניסו אל ביתה. העבד חדור בתחושת מיידיות. יש להכות בברזל בעודנו חם. אין לתת לרגע לחמוק. המשפחה מהססת. אמנםברור שהבחור ממשפחה טובה, אך יש לדבר עוד על התנאים. קשה להתנתק. הכל מתערער, מהר.

רבקה הרגישה שזה זה. היא שמעה סיפורים על דוד אברהם. על שליחותו, על אומץ ליבור, נועזותו וטוב ליבו. היא שייכת. זה מדבר אליה.

ואלוהים איתה. יצחק בא מבאר "לחי רואי" ורואה, והיא רואה, ונכנסים לאוהל, וכאן ההתחלה.

הרהורים ומסקנות

מאוד טבוע בי הגישה הרומנטית, ההשגחתית, הפלאית לקשר בין איש ואישה כשזה קורה נכון. למרות שהרבקה נבחרה בנס, בסימן משמים, צריך לזכור שהעבד נשלח למקום מאוד מסוים, למשפחה מסויימת, עם ציפייה ואותות מאוד ברורים. רבקה לא נבחרה סתם כך מתוך כל העולם אלא מתוך כיוון ראשוני מסויים.  הנס הוא שעם כזה עומס ציפיות ודיוק בכל זאת קורה משהו.

העבד נותן לרבקה ולמשפחתה מתנות רבות. המתנות הן כלי להתקשרות. אולי גם לסמן את הבטחון הכלכלי שיביאו איתם הנישואין.

דור שלישי לנחור הסבא הולך בעקבות הדוד ובוחר בדרך אברהם. רבקה שומעת את הקריאה "לך לך" לארץ, ועונה במילה אחת: "אלך". ההרחבה של דרך אברהם נעשית דרך המעגלים הקרובים. דרך הברכה לכל הגויים היא בהרחבה איטית ומבוקרת. למרות שבהרחבת הדרך אל המשפחה הקרובה אפשר לראות איפוק או חרדה מפריצה גדולה- הניסים קורים שם.

וזאת ההתחלה. בהתחלה היתה ברית נישואים.

בדרך הברכה

רשמים מלימוד פרשת לך לך בבית המדרש. מאת יגאל סימון.

התגלויות מלוות את אברם בדרך הברכה. תשעה פסוקים מתנהל המסע ללא תקלות ובפסוק העשירי: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ" (בראשית, י"ב, י'). למכה כזאת לא ציפה אברם כשהלך על פי דבר ה'.

עם הקריבה למצרים הולכת ומתבהרת התמונה. את הברכה למשפחות האדמה, את דבר ה', ניתן להביא רק על ידי התמודדות בתוך המציאות הממשית, בין בתרי הקרבנות, בתוך התרבות הנמוכה, המתאווה, בקרבת סכנה, סכנת חיים.

כיצד מתמודדים? באסרטיביות? בעמידה על עקרונות? באמונה תמימה? בקבלת המציאות ותקווה לניסים?

אברם בוחר להשתמש בתרבות המצרית ולחתור חתירה דרכה. שרי נלקחת לבית פרעה. מבוכה בבית המדרש, טענות קשות לאברם על הפקירו את שרי אשתו. הזהו אברם איש החסד והאמת? עם נמיכות קומה ומעשה שפל שכזה עלינו להזדהות?

בסופו של דבר שרי יוצאת בשלום וביחד עם אברם וכל אשר לו חוזרים לארץ "אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, ויקרא שם אברם בשם ה'".

אברם ושרי עמדו בניסיון, קריאת שם ה' בעולם נמוך ושפל. בדרך הפתלתלה ובקרבת הסכנה התערער עולמו של פרעה. מוסר אחר התגלה. סדק נפער בתרבות המצרית.

אברם ממשיך באותה דרך בגרר ויצחק אחריו. בדרך הברכה.

התגלויות מלוות את אברם בדרך הברכה. תשעה פסוקים מתנהל המסע ללא תקלות ובפסוק העשירי: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ". למכה כזאת לא ציפה אברם כשהלך על פי דבר ה'.

עם הקריבה למצרים הולכת ומתבהרת התמונה. את הברכה למשפחות האדמה, את דבר ה', ניתן להביא רק על ידי התמודדות בתוך המציאות הממשית, בין בתרי הקרבנות, בתוך התרבות הנמוכה, המתאווה, בקרבת סכנה, סכנת חיים.

כיצד מתמודדים? באסרטיביות? בעמידה על עקרונות? באמונה תמימה? בקבלת המציאות ותקווה לניסים?

אברם בוחר להשתמש בתרבות המצרית ולחתור חתירה דרכה. שרי נלקחת לבית פרעה. מבוכה בבית המדרש, טענות קשות לאברם על הפקירו את שרי אשתו. הזהו אברם איש החסד והאמת? עם נמיכות קומה ומעשה שפל שכזה עלינו להזדהות?

בסופו של דבר שרי יוצאת בשלום וביחד עם אברם וכל אשר לו חוזרים לארץ "אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, ויקרא שם אברם בשם ה'".

אברם ושרי עמדו בניסיון, קריאת שם ה' בעולם נמוך ושפל. בדרך הפתלתלה ובקרבת הסכנה התערער עולמו של פרעה. מוסר אחר התגלה. סדק נפער בתרבות המצרית.

אברם ממשיך באותה דרך בגרר ויצחק אחריו. בדרך הברכה.

לקראת פסח

דברים מתוך סדנת כתיבה לקראת פסח. הסדנה מסכמת לימוד לקראת פסח על חמץ ומצה, על קטע קטן מהמשנה, מסכת פסחים, שמדבר על ליל הסדר ועל הצעקה והדיבור שביציאת מצרים. כמו כן, היא מסכמת את חווית הלימוד בבית המדרש עצמה. השבוע ובשבוע הבא יתפרסמו דברים מתוך הסדנה במקום פרשת השבוע.

מאת יגאל סימון

אנשי מדרש פסח יושבים לפני, מתעמקים, מנסים להבין את סודות הבריאה, סודות האדם, סוד. מנסים לחפור ולגלות בורות (נשברים?) אשר יכילו מים ללבם השבור, העצוב, החסר. עניים הם האנשים, חסרי מוצא, כלואים בין המצרים, משחרים לגאולה וחסרי יכולת. מי ילך ויראה לנו דרך של תשובה, של נהמא, של עוני, של זעקה נשמעת. מייללת רוח במרחבי הנצח של הזמן האבוד ושאיננו נתפס מראשית (שאין?) עד תכלית (שיש?)

ומה אנחנו בכל העניין הזה?

כמעט רגע ואכלהו!

והסנה איננו אוכל.

זעקת התינוקת מסיחה את דעתנו הכלואה ברצונה לחפש, הכלואה בבית העבדים של הגאולה, הנמצאת כאן ועכשיו. רק גלגל האבן. רק שב. רק הנח. רק קבל. רק ורק ורק. כלואה בדרכים והנהגות של יודעי דרך. מוצא שמים, מוצא מים.

ציפיות נכזבות. חלומות נרקמים, תהליכים מתהלכים ביננו.

האם המילה תשחרר כל זאת?         תגאל?

מאת אלכס חזן

כמו קמח מתנפח

נערמים דפים,

אפילו עני שבישראל

יבוא וייתי

עד שיסב המסובב.

אין קץ

לניסיון להיאחז

בכחול השמים,

אך השקוף-

גם משקיף.

מתוך ערלות שפתים

יביע אומר.

"והנה מצרים רודפים אחריהם".

יגאל סימון

שֵם מעניין מצרים, מצר-ים
מצר הים  צר
מקור הצרה והתקווה
הצרה היא שראשנו צר, שאנחנו כל כך עסוקים עם עצמנו, עם עצמאותנו, עם ישותנו, שכל שינוי מחריד אותנו מרבצנו.
מפחדים מהצרה נוספת של המותניים הצרות ממילא
זהו צו האופנה צרות.
צרות אופקים. דיאטה מפחד שמא נאבד, שמה לא יכבדונו שלא יראונו.
המצר הוא מקום המפגש
קפיצה אחת, רפסודה, מעבורת ואנחנו בצד האחר
בציויליזציה שמולנו , שלידנו, שבתוכנו
ככה ברא הקב"ה את עולמו. הושט ידך וגע בם
נכון זה קשה, זה מחריד. מי יודע אם נשטפו הידיים שגואלו
בדם הטומאה, בדם נידה, ביד זדון?
נוח לנו להישאר במצר- הים, מה יהיה אם ניפול? המים קרים למרות שכבר אביב
אתמול עוד היה קר. האם המים התחממו מספיק מחומו של יום אביב חם?
קול דודי דופק, פתחי לי …..
אם לא נעבור נשאר לבד
לעולם לא נחבוק ולא נאהב. נקמול בחרדתנו.
נכון, זהו מסע ללא נודע. לתת מודע. פנימה. מסע מפחיד.
אך המגע והקשר מאפשר את הדיבור במדבר,
מאפשר את החיבור, מאפשר את הטבילה במי הדעת , את הדבקות בדעת עליון.
המסע שלנו הוא מסע לפריצת מחסומים,
לפריצת הרגלים משתקים
להתקשרות לדבקות בלא נודע
המסעיר, המעשיר והמחייה.